משפחתי הייתה בעלת נתינות צרפתית ולכן עלינו דרך צרפת. לא הייתה אפשרות לעלות ישירות לארץ. השלטון המצרי אסר זאת והדרך היחידה לצאת ממצריים רק לאנשים בעלי נתינות זרה. חשוב לציין שלרוב היהודים הייתה נתינות זרה .
הגענו לצרפת עם אוניה קטנה שטלטלה אותנו במשך שבעה ימים עד שהגענו לנמל מרסיי.
פליקס חנין מספר את סיפור הכרזת המדינה.
כשהוכרזה המדינה הייתי ילד בן 9 שגר בשכונת היהודים במרכז קאהיר.
השמועה פשטה במהירות ולשמחת היהודים לא הייתה גבולות. כתוצאה מההכרזה היחסים בינינו לבין שכנינו הערבים, הידרדרו והפכו להיות עוינים. הקיצונים שבהם אף הטמינו פצצות . זכור לי אירוע קשה שבו הטמינו פצצה בעגלת גלידה , הדליקו את הפתיל ההשהיה של הפצצה וברחו, כל זאת בידיעה שיש ילדים סמוך לעגלת הגלידה. למזלנו הילדים חשבו שפרצה שריפה, אזרח ,שהיה חייל בריטי הבריח את הילדים וניסה לנטרל את הפצצה, אך לצערנו הפצצה התפוצצה והוא נהרג..
זכורים לי מקרים נוספים בהם הטמינו פצצות ברחובות שונים, דבר שהכניס פחד בקרבנו וזרז את כולנו לעלות ולעזוב את מצריים.ואכן מצאנו את עצמנו מהר מאד עולים לאוניה לכיוון צרפת ומשם הועברנו וארץ ישראל.
