סיפור העלייה שלי - מאת פליקס חנין
משפחתי הייתה בעלת נתינות צרפתית ולכן עלינו דרך צרפת. לא הייתה אפשרות לעלות ישירות לארץ. השלטון המצרי אסר זאת והדרך היחידה לצאת ממצריים רק לאנשים בעלי נתינות זרה. חשוב לציין שלרוב היהודים הייתה נתינות זרה .
הגענו לצרפת עם אוניה קטנה שטלטלה אותנו במשך שבעה ימים עד שהגענו לנמל מרסיי.
שם חכו לנו מהסוכנות ולקחו אותנו למחנה עולים, במחנה העולים היו מהגרים מארצות צפון אפריקה.
שהינו שם קרוב לשלושה חודשים ומשם העלו אותנו לאונית “נגבה” וכעבור שבוע הגענו לארץ ישראל.
מיד הועברנו ל”שער העלייה”, זהו מחנה מעבר בשם “סנלוקס”, במקום היו הרבה אוהלים , קודם ריססו אותנו בחומר מחטא שנקרא די די טי , הרגשנו כמו עכברושים. ההרגשה הייתה מאד לא נעימה.,בפרט שהגענו מצרפת ,לאחר בדיקות רפואיות מקיפות וכולנו היינו בריאים, כל החולים נשארו במחנות העולים עד להחלמתם. התחושה הייתה משפילה והוריי נפגעו רגשית. משם עברנו למחנה בית ליד, כל יום הגענו לקבל ארוחות . לאחר כחודש אמי ילדה את אחי הקטן , הצבר הראשון במשפחה.
שובצתי לכיתה ב’ בבית ספר במעברה בבית ליד, כשהתברר שאני יודע לקרא בעברית “הוקפצתי” לכיתה ג’, הבעיה שידעתי לקרא, אבל לא הבנתי את תכן הדברים…
תנאי הקליטה היו מאד קשים. הורי היו ציונים בנפשם והם קיבלו את כל הסבל והקשיים באהבה רבה.
אבי ידע שמרכז המדינה הוא תל אביב והוא לא יוכל למצוא פרנסה אלא רק בתל אביב. מאחר שלא היה לא כסף לנסיעות , היה אוסף ביצים טריות מהמטבח במשך שבוע ,שמר אותם וכך מכר אותם ב”שוק השחור”.
ואחר מכן, העבירו אותנו לאוהל במעברת עמישב. מעברה היא תחנת מעבר שהייתה אמורה להיות לתקופה קצרה,אך נמשכה עשרות שנים.
תנאי המחיה היו קשים מנשוא. גרנו שש נפשות באוהל אחד . הברזייה הייתה מרוחקת מאיתנו כק”מ ונאלצנו ללכת להביא מים ולרחוץ כלים כק”מ.השירותים היו משותפים לכמה משפחות. למזלנו עברנו לאחר זמן מה לצריף שהיה בו ברז ורק השירותים היו מעט מרוחקים. זכור לי שבאחד החורפים בשנות החמישים ירדו גשמים במשך כעשרה ימים רצופים והמים הגיעו לגבה של כחצי מטר, כשהמים החלו לגאות חייל הצבא פינו את הילדים והרימו אותו בידיהם לבתי ספר בפ”ת וחלקנו עבו לשהות בבתים של מתנדבים בעלי בתים. זכור לי שלקחו אותי עם גופיה ותחתונים לבית ספר ‘פיקא’ בפ”ת ושם אירגנו לי מתורמים מכנסיים וחולצה. ילדים חיפשו את הוריהם והורים חיפשו את ילדיהם. הורי מצאו אתי כעבר שבוע, לעומתי אחיותי נשארו כחודש אצל ה”משפחות המאמצות” בעין גנים.
19 במרץ, 2008 בשעה 6:50 pm
שלום רב,
לרגע כשקראתי את סיפור העליה חשבתי שאני מכירה את הסיפור, אחת הסבתות ממשתתפות הקורס של בן שמן ספרה לי סיפור דומה, איני זוכרת אם זו הייתה עלייה באותה אוניה והאם שוכנה באותה מעברה אך הסיפור ממש דומה… מרגש מאוד…
5 באפריל, 2008 בשעה 1:41 am
התחלה קשה במדינה קשה בתקופה קשה.לא אמרתם דפקו אותנו אלא שינסתם מתניים הקמתם עסק ידוע ומצליח בחיפה.התקדמתם .אחר כך בגדוד 91 חזרת לאוהלים הפעם במילואים.אתם חלק חשוב בחוליה של בניית המדינה. היה מרגש לקרוא .
5 באפריל, 2008 בשעה 7:38 pm
הסיפור מאוד מזכיר הצגת ילדים ונער על קשיי העלייה והקליטה בארץ.
רק דבר אחד אני רוצה להגיד לך- בזכותכם אנחנו כאן!!!
תודה על השיתוף
טאטי אורית